אינה קנגרסקי נולדה במהלך מלחמת העולם השנייה ב- 13.06.1940 בווילנה, ליטא שלפני הכיבוש היתה תחת שלטון פולין.בשנה הראשונה לחייה (1940- 1941) היא חיה בגטו וילנה עם משפחתה: ליאון וגניה קנגרסקי והייתה הילדה היחידה במשפחתה.
להוריה היה חברים גרמנים לוציאן קליין, שהיה פרופסור לגרמנית, ואשתו לידיה. הם עזרו למשפחתה בזמן המלחמה ( 1942- 1945) והסתירו את אינה אצלם בבית. מקום המחבוא המדויק לא ידוע ואינה רק זוכרת שמחלון הבית נשקף נוף כפרי וגשר שחצה נהר באזור גטו וילנה. בעת המלחמה לידיה קליין הייתה הולכת ברגל כ- 40 ק"מ, עד לאיזה שהוא כפר שבו התגוררה אחותה של לידיה, כדי להצטייד באוכל. (אינה אינה זוכרת את שם האחות).
אינה למדה שם בכפר בבית ספר נוצרי. היא הייתה מודעת לזה שישנה מלחמה, אבל לא ידעה שהיא יהודיה, והייתה מתפללת תפילות נוצריות. אינה בהיותה קטנה חשבה שפרופסור לוציאן ולידיה קליין הם הוריה.
כאשר הקימו הגרמניםו את 2 גטאות וילנה. הגדול והקטן, אביה האמיתי, ליאון קנגרסקי נשלח לפונאר יער פסטוראלי במרחק של כ- 10 ק"מ מדרום לווילנה, אשר הפך בידי הנאצים לגיא ההריגה של יהודי העיר והסביבה. כיום משערים שמספר הקורבנות בפונאר הגיע לכדי 80,000, מתוכם כ-80% יהודים והשאר שבויים סובייטיים ואזרחים מלאומים שונים, בהם פולנים, רוסים, ליטאים, ואחרים, אשר נחשדו בפעילות עוינת כלפי המשטר.
משם הוא הצליח לברוח לסביבת (יערות) "רודניקי" שהייתה אז בשליטת "הארמיה קראיובה" (הפרטיזנים הרוסים) ושם הוא נפטר.
1943 - אינה ולידיה קליין ברחובות וילנה
עם תום מלחמת העולם, אינה ואמה עברו להתגורר בסוף נובמבר 1947 בחיפה, ישראל. שם הם גרו בחדר קטן, היות ולא היו מקומות ולכן נתנו רק חדר אחד לכל משפחה.
1947 - אינה בחיפה
היום מתגוררת אינה באזור ל' בתל אביב.
קטע מתוך ראיון עם אינה שערכו אנשי "יד ושם"
